לכל אחד מילדנו שהוא אחר ושונה ומיוחד מכולם              

השימוש בסוס למטרות טיפוליות ושיקומיות הוא עתיק יומין אך השימוש המכוון בסוסים למטרות שיקום התחיל כנראה בדנמרק בשנות החמישים של המאה העשרים. כיום נפוצה הרכיבה הטיפולית בעולם המערבי ומטופלים בעזרתה ילדים ומבוגרים עם מגוון בעיות בתחומים רבים.

על פי מחקרים שונים הרכיבה על הסוס היא ייחודית בכך שהיא מעבירה לרוכב רצף של תנועות הרמוניות ולכן יש לה השפעה מארגנת על השרירים ועל התנועה. היא משפרת את התפקוד והשליטה במערכת העצבית-שרירית, את תנוחת הגוף, היציבה, קואורדינציה ומחדדת את הגירויים החושים המועברים למוח. החום הנפלט מגופו של הסוס מסייע מאד להרגעת השרירים של המטופל.

לעצם עמדתו של הרוכב על גב הסוס נודעת משמעות פסיכולוגית. המטופל לומד לשלוט ביצור אחר, גדול וחזק ממנו עשרת מונים ובעל חשיבה ורצון עצמאיים. כל אילו משמשים כגורמים מתגמלים למטופל.

הקשר עם הסוס, הכרת הסוס והיכולת לשלוט בו בעת רכיבה עשויים לתרום למטופל בתחומים רבים כמפורט.

אינטראקציה בין הסוס לרוכב יכולה להתממש רק תוך יחסים של שיתוף פעילה,אמון  והרמוניה בין השניים.

הפעילות על הסוס היא פעילות המשלבת היבטים גופניים, רגשיים-נפשיים וקוגניטיביים.

ואכן הרכיבה הטיפולית מתמקדת במספר תחומים עיקריים:

    *התחום הפיזי-תנועתי

    *התחום הנפשי-רגשי

    *התחום הקוגניטיבי

תחום הפיזי-תנועתי תורמת הרכיבה הטיפולית לשיפור בכישורים פסיכו-מוטוריים כמו שיווי משקל, קואורדינציה, השפעה על טונוס וחוזק שרירים ושיפור היציבה.

תנועת הסוס בשעת הרכיבה גורמת לרצף של גירויים תחושתיים גם במגע הפיזי עם הסוס

(תחושת חום גופו ומרקם פרוותו) וגם דרך הקולטנים בגופנו המעבירים גירויים למוח.

בתחום הנפשי-רגשי תורמת הרכיבה להעלאת הביטחון העצמי, דימוי עצמי, המוטיבציה

והיכולת להתמודד ולהתגבר על קשיים. משפרת את הרגשת המוביליות אצל נכים ותורמת לרגיעה.הרכיבה הטיפולית תורמת לעידון של התנהגות אימפולסיבית,  למידה של כישורים חברתיים, תקשורת ויכולת קבלה של האחר.